בתמונה: בית הספר אודנוולד, גלויה משנות ה־30, צלם לא ידוע
לפעמים טקסטים שמגיעים אליי לעריכה הם אישיים יותר ממה שאפשר לצפות. לאחרונה ערכתי מאמר בתחום החינוך שתיאר, בין היתר, את בית הספר הפנימייתי "אודנוולד" בגרמניה (Odenwald Schule) וסיפר על מייסדו, פאול גֵהֵב. הדבר ריגש אותי מאוד, משום שסבא שלי, עזרא (אריך) שטייניץ, לימד שם כימיה בשנות השלושים. הוא העריץ את בית הספר החדשני הזה שפעל על פי עקרונות של חינוך פרוגרסיבי ודמוקרטי וגם העריץ את פאול גהב ואת רעייתו ושותפתו אדית. לאחר עליית הנאצים לשלטון אלה פשטו על בית הספר ועצרו את סבי. בני הזוג גהב סייעו לשחררו, והוא בתמימותו התכוון לחזור ללמד בפנימייה, אך הם דחקו בו שיעלה על רכבת שיוצאת מגרמניה, כנראה באחת ההזדמנויות האחרונות לעשות זאת, והוא נסע לשוודיה ולאחר מכן עלה ארצה.
הזדמנות טובה לחשוב על סבא ולהיזכר בתולדות חייו.
סוגיות בעברית
1. נשאלתי אם כשפונים לנשים צריך לפנות בצורה הקלסית של נוכחות ונסתרות בעתיד ובציווי (אתן תכתובנה, הן תלמדנה, לכנה מפה!).
חדשות טובות בפי: אפשר להשתמש בצורה הקלסית ואפשר להשתמש בצורת הנוכחים־נסתרים: אתן תכתבו, הן ילמדו, לכו מפה!). אפילו בתנ"ך עשו זאת. למידע נוסף: אתר האקדמיה ללשון העברית.
2. איך יש לומר את השם הנמנה אחרי המספרים 2–10?
יש לומר את השם הנמנה ברבים. למשל: שני שקלים (ולא שני שקל). מ־11 והלאה אפשר ביחיד או ברבים, למשל חמישים איש או חמישים אנשים.
3. קשה להאמין, אבל מַבְּטֵי־... היא צורת הנסמך של "מַבָּטִים". שימו לב לשווא בבי"ת. ביחיד: מַבָּט, ברבים: מַבָּטִים, ובצורת הנסמך (המילה הראשונה בסמיכות): מַבְּטֵי־. למשל: "מַבְּטֵי אהבה, מַבְּטֵי שנאה". הסיבה, למיטיבות הלשון שביניכן: בצירופי סמיכות יש התרחקות של ההטעמה מההברה האחרונה של המילה הראשונה בצירוף, ובמקרה זה: "מבטים", וכידוע, בסמיכות רבים המ"ם הסופית נשמטת (*מַבָּטֵי במקום מַבָּטִים). בעברית כשיש התרחקות של ההטעמה, יש בדרך כלל התקצרות של התנועה, אבל בשל הדגש בבי"ת, שמקורה בנו"ן השורשית שנבלעה (שורש נב"ט), הפתח של המ"ם אינה יכולה להתקצר, ורק הקמץ של הבי"ת מתקצרת לשווא. כלומר: מַבָּטִים > *מַבָּטֵי > מַבְּטֵי.
4. סיפרו לי על מישהי שאמרה בנאום: "לא היו דברים בגו". זה שיבוש משעשע שנובע משילוב של שני ביטויים: "לא היו דברים מעולם" (אין יסוד לדברים, הדברים לא קרו) ו"יש דברים בגו" (יש טעם וסיבה לדבר).
מרשומותיי בפייסבוק
הפתרונות בתחתית העמוד
ולסיום – מכירות ילדים וילדות שעולים לכיתה א' או את הוריהם? ממליצה לקרוא את הרשומה שכתבתי בנושא זה (בתור מורה לשעבר), כדי להקל על המעבר הזה ולמנוע תסכול וצער: "להתחיל את כיתה א' בשלום". מוזמנות לשתף בכל דרך.
שלכן,
עירית
פתרון החידה: 1. פח–פחה, 2. עד–עדה, 3. קבל–קבלה
#סוגיות לשוניות#רשומותפייסבוק #חינוך #עריכתלשון