צבע, שפה, מגדר

אני רוצה לספר על חוויית קניית סנדלים שהייתה לי עם בתי בת השנתיים. בוודאי לא אחדש לך הרבה. וגם אני בעצם לא הופתעתי ממה שאתאר מייד. אך הדבר מעורר את קצפי בכל פעם.

ובכן, נכנסנו לחנות א' במרכז הקניות. ביקשתי מהמוכרת סנדלים למידה של בתי. היא שאלה: "לבנים או לבנות?" כי לא הייתה בטוחה אם בתי היא בן או בת. כבר מעצבן. למה בגיל שנתיים (ובכלל) יש סנדלים שונים לבנים ולבנות? "כמובן" – הצבע. לי חשוב שיהיה נוח, אז בדקתי את גמישות הסוליות בכל הסנדלים. מובן שסנדלי "הבנים" היו כחולים או שחורים וסנדלי "הבנות" – בשלל גוֹנֵי ורוד. טוב, לא הייתי מרוצה מהסוליות ועברתי לחנות ב'.

בחנות הזו נעלי "הבנים" ו"הבנות" היו די רחוקים אלו מאלו. עשרות סנדלי "בנות" עמדו לתצוגה – סנדלים עדינים מעור בגוני ורוד, סגול בהיר, אפרסק, צבע גוף, ועל כולם קישוטים – נצנצים, פרחי פלסטיק, פייטים ושאר מיני פיצ'פקעס. צריך להתהלך בעדינות כדי לשמור על סנדלים כאלה. לעומת זאת סנדלי הבנים היו גסים יותר, עשויים מחומרים גמישים, בלי קישוטים – סנדלים שמאפשרים ריצה והשתוללות. יצאתי משם מעוצבנת עם בתי המחויכת שרק רצתה כבר לקבל סנדלים ולסגור עניין.

בחנות השלישית המוכרת הפנתה אותי ל"סנדלי הבנות", ושאלתי אותה אם יש גם סנדלים "בצבעים כהים יותר". לא רציתי להשתמש במושגים שלה (ושל רובנו) שיוצרים את ההבדלה המגדרית הזו בין פרטי לבוש, בין צבעים. יצאנו מהחנות עם סנדלים בגוון אדום ובלי קישוטים-קשקושים.

אני נעה בין הרצון לשחרר את ילדיי מכבלי המגדר השטחיים האלה (למשל צבע של פריטי לבוש, בשונה מכבלי מגדר עמוקים יותר כמו היכולת ללדת) ובין הרצון שירגישו כמו אחרים, שלא יהיו חריגים. הילד שלי בן ה-4 כבר לא ילבש מחוץ לבית מכנסיים ורודים עם סרטים (כפי שעשה עד לא מזמן), כי יציקו לו. יש גבול כמה אידאולוגיה אפשר להטיל על ילד קטן. אבל זה לא עושה לי טוב, כי אני משתפת פעולה עם ההגדרות השטחיות האלה של צבע-מגדר, למשל.

אפשר לטעון: זה רק צבע, מה את עושה עניין? אבל יש לזה משמעות רבה ועמוקה, לדעתי, ולא מקרית: הבן שלי (ושלך) נידון ללבוש ביגוד כהה עם ציורים של כדורגל וחיות טרף, ביגוד שנותן מסר קשוח, תחרותי ואלים, בעוד בתי נידונה ללבוש ביגוד צמוד יותר, נוח פחות וגדוש קישוטים שמגביל אותה פיזית. אז אל תגידו שאנחנו לא ממגדרים אותם מגיל אפס, כולנו, ומעבירים להם בלי משים מסרים שלא תמיד אנחנו אוהבים.

יש לי כמה רעיונות למה שחברות הביגוד וההנעלה יכולות לעשות. הן יכולות לייצר נעליים בצבעים נוספים (ואני בטוחה שיש חברות כאלה, אבל הן לא הזרם המרכזי, המיינסטרים, בישראל) – למה אי אפשר למצוא בקלות נעליים ירוקות, צהובות, כתומות וכו' ושילובים של צבעים שאינם כל כך סטראוטיפיים? זאת ועוד, חנויות הנעליים יכולות להציב את כל הנעליים בערבוביה. כלומר, באותה תצוגה יוצבו נעליים כחולות, ורודות, שחורות וסגולות. חברות הביגוד יכולות לחשוב פעמיים על ההדפסים שלהן.

ומה אני, ואולי גם את ואתה, כן יכולים לעשות? אולי נשנה קצת את השפה שלנו ובמקום להגיד "זו חולצה של בנים", "אלה נעליים של בנות" נתאר את הפריט בצורה ניטרלית – "זו חולצה כהה", "אלה נעליים בהירות עם קישוטים" וכן הלאה. כך לאט לאט הבנים והבנות לא יהיו מוגבלים בבחירתם. הם יבחרו מה שהם אוהבים ויקבלו מסרים מגוונים. בואו נדבר כך עם כולם – עם המוכרים והמוכרות, עם חברינו ובעיקר עם ילדינו. בואו ניגמל מהשפה הממגדרת לפחות בתחום הזה.

עירית

נ.ב. שימו לב - סנדל הוא זכר, ולכן "סנדלים יפים" ולא "יפות".

#מגדר #פמיניזם #חינוך #שפה