להתחיל את כיתה א' בשלום

במסגרת עבודתי כמורת שילוב (במשרה מצומצמת, כמובן) ישבתי בשבועיים האחרונים כצופה בשיעורים של תלמידיי. בין היתר, צפיתי בכיתות א'. אני יכולה לכתוב הרבה על הרשמים שלי מהמורות מלאות המוטיבציה ועל ההזדהות שלי עימן (גם אני הייתי מחנכת, אומנם בחינוך המיוחד, כמה וכמה שנים), אבל דווקא אכתוב מנקודת מבט אחרת. ניסיתי להיכנס לראשם של התלמידים בשבוע הראשון שלהם בבית הספר: מה קשה להם? מה הם מבינים? מה אינם מבינים? כיצד היו יכולים להיות מוכנים יותר? ובעיקר – איך הם מרגישים כשהמורה כועסת? כשהיא משבחת אותם? כשהיא מבקשת לעשות משהו שאינם מצליחים? כשמשעמם להם? כשרועש להם? כשמתחשק להם לעשות משהו אחר? כשהם לא מכירים עדיין את מבנה ביה"ס? קודם כול, הלב נצבט. זה כל כך קשה. האם מורה יכולה להבין איך הם מרגישים כשיש לה לפחות 30 תלמידים בכיתה? אין לה זמן לחשוב על זה. היא כל הזמן בעשייה, בניהול השיעור, בניהול הכיתה, בעצם 6–7 שעות רצופות של עמידה מול קהל ודיבור-דיבור-דיבור. בהפסקות היא תורנית בחצר או עומדת בחדר מורים ומתאמת משהו עם מורות אחרות. בבית היא פשוט עייפה והגרון כואב לה. היא תנסה לבלות עם ילדיה, אם יש לה, תוך כדי מענה על טלפונים של הורים, ובערב תכין את השיעורים של יום המוחרת. אם היא מורה חדשה במערכת, היא בטח תבכה הרבה. אבל רגע, אמרתי שלא אדבר על המורות.

הורים לילדים שעולים לכיתה א' – אתם אכולי דאגה. בצדק. הכול חדש לילדכם או לילדתכם. הרוב קשה. אני לא מדברת על החומר הלימודי, אלא על ההסתגלות. אז הינה כמה קשיים שאיתרתי בתצפיותיי. אולי עדיין תוכלו לפתור מקצתם:

1. הילקוט מלא בציוד – קשה לילדים להכניס את קופסת האוכל!

2. קשה לסגור את הרוכסנים של הילקוט, בעיקר כשהוא מלא.

3. הילד לא יודע איך הילקוט מחולק: איפה מניחים חוברות ומחברות, קלמר, קופסת אוכל.

4. קשה לסגור את קופסת האוכל. יש קופסאות ממש מעצבנות.

5. נשפכים מים בילקוט.

6. הילדה לא יודעת איפה להניח את הציוד של השיעור, ואז השולחן מבולגן או שהוא ריק, כי היא העבירה את הציוד לשטח השולחן של השכן שלה. בלגן = קשה ללמוד.

7. הילדה לא יודעת איפה להניח את הילקוט ואת תיקיית האומנות, ולכן היא מזיזה אותם כל השיעור.

8. הילד לא יודע איפה כותבים במחברת, ולכן הוא מתחיל מהצד ההפוך או מדלג על עמודים.

9. הילדה לא יודעת שבחוברת יש מספרי עמוד ושצריך לפתוח לפי המספר שהמורה אומרת, וגם להקיף את העמודים כשהם ניתנים כשיעורי בית.

10. הילד לא יודע לחדד כראוי. הוא מחדד יותר מדי או שאינו מחדד כלל. וכשהוא מחדד, הוא צריך לקום לפח או לחדד על הרצפה.

11. הילדה משחקת עם החפצים שבקלמר ולכן מאבדת אותם.

12. הילד משתמש במחק יותר מדי: אם לא ביצע את המשימה בדיוק כפי הנדרש, הוא מוחק הכול במקום להמשיך הלאה ולנסות שוב. המחיקה גוזלת המון זמן, ובדרך כלל היא אינה ממוקדת, כלומר גם החומר שנכתב כשורה נמחק.

13. הילדה שומעת את המורה מדברת בקול, אולי לפעמים צועקת. יש ילדים רגישים, וזה מעליב אותם או מפחיד אותם.

14. הילדה לא יודעת שיש לה זכות לפנות למורה בכל בעיה, ושהיא יכולה להיות אסרטיבית לגבי זה אם העניין דחוף.

15. הילד לא מבין למה הוא צריך לעשות את מה שהמורה אומרת.

מניעה מוקדמת של תסכולים הקשורים להתארגנות ולמשמעת יכולה לעזור לילדתכם או לילדכם להסתגל לכיתה א' מהר יותר. גם הילד המחונן ביותר יתקשה בתחומים האלה אם לא עבר כל הכנה. עזבו רגע את לימוד האותיות והמספרים – ההרגשה של הילד או הילדה בכיתה היא חשובה יותר, והסתגלות קלה היא מפתח. אחרי כן תבוא למידה יעילה יותר.

איך אפשר להכין ולהתכונן?

ילקוט:

• תרגלו עם הילדה פתיחה וסגירה של הילקוט. עדיף לבחור מראש בחנות ילקוט שהרוכסן שלו נוח לשימוש.

• למדו את הילד מה מכניסים לכל תא בילקוט.

• נסו לצמצם ציוד לא הכרחי בילקוט, זה יקל על נשיאתו ועל סגירתו.

• תנו לילדה קופסת אוכל קלה לפתיחה ולסגירה, ולא גדולה, כדי שיהיה קל לרכוס את הרוכסן.

• תנו לילד רק מים ולא מיץ, אז אם נשפך, הנזק פחות חמור. זה גם בריא יותר, כמובן. דאגו שהבקבוק קל לסגירה ואינו מטפטף.

התארגנות לימודית:

• הראו לילדה איך כדאי לסדר שולחן כיתה: להניח את ערמת החוברות בפינה ועליהן הקלמר, ומזיזים רק אם המורה נותנת משימה.

• הראו לילד איך למקם את הילקוט באופן שלא יפריע לו (שלא יפריע לרגליו, בעיקר).

• למדו את הילדה איך להשתמש במחברת. איפה פותחים אותה, איפה מתחילים לכתוב, מה מסמנים השוליים, איך לא מדלגים על עמודים.

• הראו לילד את החוברות שלו: איזו חוברת לכל מקצוע לימוד, איך יודעים באיזה עמוד לפתוח.

• תרגלו עם הילדה חידוד. מומלץ לקנות "מחדד עם בית", ואז היא לא צריכה לקום במהלך השיעור ולחדד, אלא לחדד במקומה ורק לרוקן בבית בערב.

• תרגלו עם הילד מחיקה. העבירו לו מסר שבדרך כלל כשטועים במשימה, לא חייבים למחוק אלא אפשר לנסות שוב בשורה הבאה, כי גם אם הוא עשה משהו שהמורה לא התכוונה אליו, הוא עדיין עשה דבר נהדר (למשל, הוא כתב את הספרה 1 שורה שלמה במקום לכתוב רק פעם אחת, והמורה אמרה לו משהו כמו: "אוי חמוד, כתבת המון. התכוונתי שתכתוב רק פעם אחת". רוב הילדים מוחקים את כל השורה!). אפשר להגיד לילד שלפעמים ההוראות של המורה לא ברורות, וזו לא אשמתו (זה נכון, זה קורה לעיתים קרובות).

• בכל ערב עברו עם הילדה על הציוד שלה: האם הקלמר מאובזר כראוי? אם לא, דברו איתה על הסיבה לכך והשלימו את הציוד החסר. כדאי שיהיו תמיד כמה עפרונות מחודדים בקלמר – אל תניחו לה ללכת לבית הספר עם עפרונות לא מחודדים, חבל שתבזבז זמן על חידוד בכיתה. עברו איתה על החוברות ועל המחברות, לפחות בתחילת השנה – האם הכול בילקוט? האם מצבן טוב או שהן מקומטות וקרועות? אם מצבן לא טוב, למדו אותה איך לשמור עליהן.

• אל תסדרו־תחדדו־תארגנו את הציוד בשביל הילד. הדגימו לו ותנו לו לעשות בעצמו. כך הוא ילמד ומהר מאוד יהיה עצמאי, בבית ובכיתה (ואתם תרוויחו עוד כמה דקות ביום לעצמכם).

קשר עם המורה:

• הסבירו לילדה שהמורה מדברת בקול כי יש הרבה ילדים בכיתה וכולם צריכים לשמוע אותה.

• הסבירו לילד שלפעמים המורה מרימה את קולה ונשמעת כועסת כי היא מנסה להרגיע את הכיתה. אבל אם הילד מתלונן על כך יותר מדי, כדאי לבחון אם היא מגזימה. אולי היא עצמה במצוקה בגלל חוסר המשמעת של תחילת כיתה א' וזקוקה לעזרה.

• הסבירו לילדה שהמורה היא שם בשבילה, ושעליה לפנות אליה בכל בעיה – להרים אצבע או לקרוא לה.

• הסבירו לילד שבבית הספר יושבים זמן רב, ומסתובבים רק בהפסקות. הסבירו לו שילדים שנשמעים למורה ומקשיבים לה יכולים להתקדם מהר יותר וללמוד המון דברים מעניינים. אם הילד שלכם מתקשה לשבת לאורך זמן מכל מיני סיבות, יותר מילדים אחרים (אם זה המצב, הגננת כבר סיפרה לכם): דברו על כך עם המורה ונסו לחשוב על פתרונות יצירתיים שיסייעו לו, למשל לתת לו משימות פיזיות מדי פעם בפעם, לעבור לידו ולהניח יד על הכתף כשהוא פחות רגוע, להכין לו תוכנית התנהגות ועוד ועוד.

אלה רק כמה רעיונות – מקווה שיעזרו לילדות ולילדים החמודים!

שתהיה שנת לימודים מוצלחת ונעימה לכל הילדים, הילדות וההורים!

עירית

#חינוך