היהודי הנרדף - מחשבות על חינוך
- מניפת מילים
- Oct 2, 2017
- 2 min read

לא אכתוב פה משהו שלא חשבו עליו או כתבו עליו, אבל הנושא טורד אותי יותר כעת, כשבני ובתי בני ה-4 וה-2 הולכים לגנים ונחשפים יותר ויותר לתרבות הישראלית-יהודית ולתוכנית הלימודים הישראלית. אכתוב כאן מחשבות שעלו לי מהשנה שחלפה:
השנה התחילה עם ראש השנה, יונתן הקטן ושאר פעילויות רגילות של גן. טוב ויפה. ואז בא חג החנוכה. פתאום מכבים, יוונים, מלחמה, גם אור וניצחון; רעים וטובים, רודפים ונרדפים, ואנחנו הנרדפים. לא כל כך הדגישו את זה בגן, אני חושבת. לאחר מכן ט"ו בשבט הביא עימו מסרים כיפיים, וגם איזה פרק לימוד על שירי ילדים של ביאליק. תענוג. פורים בא עם מגילת אסתר המוצפת תכנים ומסרים מעניינים, ואחד הבולטים, שקשה מאוד להימנע ממנו גם אם מנסים מאוד הוא שרצו להשמיד את היהודים (והיהודים זה אנחנו). אז ככה בגן דיברו על הדברים האלה שלושה שבועות בערך, ואחרי כן כמה ימים של "נושא האביב", ושוב קפצנו ללמוד שבועיים-שלושה על העבדות ועל הרדיפה שלנו במצרים. ימי הזיכרון נוספים על כל זה, כל גננת כמו שהיא בוחרת ללמד, אבל נראה לי שאין מנוס מלהעביר שוב מסר של רשעים מול יהודים (אלא אם כן מדובר בגננת יוצאת דופן שמצליחה לעקוף זאת איכשהו). והינה גם ל"ג בעומר עם מרד בר כוכבא ויום ירושלים עם המסרים שלו. ככה שישה חודשים של תוכני "היהודי הנרדף".
אני לא יודעת מה לעשות לגבי זה, רק מבינה שהנרטיב הזה מטפטף לילדים שלי כל הזמן, ואני לא חושבת שהוא בריא להם במינונים האלה, אף שברור שהם לומדים המון ונהנים מהשירים ומהסיפורים המעניינים. תמיד אפשר לתת את הדגשים שלנו, אני אוהבת את הדגשים הביקורתיים – פמיניזם, זכויות אדם וכד', אבל באמת קשה לפסוח על התמה המרכזית שרצו להשמיד את העם שלנו, לגרשו או לפגוע בו. אני לא מאשימה את הגננות בכך, זה משהו גדול מאיתנו, זה חלק מהתרבות ומהמסורת שאבות-אבותינו ואימהות-אימותינו ספגו, וזה כנראה מה שתוכנית הלימודים של גני הילדים מכתיבה. אני לא מתייחסת כרגע לוויכוח המוכר סביב השואה של "מידע טראומטי שהילד לא יכול לעכל" – זה משהו אחר, פסיכולוגי יותר, ואני מתייחסת עכשיו לממד הסוציולוגי, איך אנחנו נבנים כחברה כשכבר מגיל צעיר מפמפמים לנו נרדפוּת. האם עמים אחרים גם הם עוסקים כל כך הרבה בנרדפותם ובמסכנותם ההיסטורית? האם אפשר לצמצם את העיסוק בתכנים האלה (בלי להתעלם מהם) ולמצוא נושאים נוספים ללימוד במהלך השנה? למשל ללמוד על ארצות ברחבי העולם, על צמחייה ובעלי חיים, על מקומות מעניינים בארץ וכו' וכו'? ואולי לא ללמוד כל כך הרבה חומר פורמלי בגיל הרך (אף שלדעתי לא צריך לוותר עליו לגמרי) ולתת לילדים ליהנות מהתנסויות מגוונות, מטיולים, ממשחק חופשי, מקריאת סיפורים, מריקוד ושירה ומפעילות פיזית וחושית? די, אנחנו לא כאלה מסכנים. כמה טוב שחג השבועות סוגר את חגי השנה בלימוד רך ונעים על קציר חיטים, חיות המשק, טנא מלא פירות ססגוניים וקצת מתן תורה.
שתהיה שנה טובה, שמחה ומלבלבת!
Comments