?אל מי להתקשר

כפי שסיפרתי לכן בעבר, מלבד היותי עורכת לשון, אני מורת שילוב במשרה חלקית, כלומר מלמדת ילדים מתקשים בקבוצות קטנות. בתחילת השנה רציתי לדבר עם הורי תלמידיי, וביקשתי מהמחנכות את מספרי הטלפון. כצפוי, המורות מסרו לי את פרטי ההתקשרות עם האימהות. פניתי למזכירוּת כדי לקבל גם את מספרי הטלפון של האבות. לאחר מכן ניסיתי להחליט למי להתקשר. בהחלט נוח לי יותר לטלפן לאימהות, איכשהו זה פחות מביך, והסיכוי שיענו לי: "אין לי מושג על מה את מדברת, פני לבן זוגי" הוא קטן יותר. אבל מה בעצם אני עושה בזה? משעתקת את המצב שבו האבות מעורבים פחות בחיי ילדיהם ובחינוכם. האבות הרבים שרוצים להיות מעורבים יותר בחינוך ילדיהם אינם זוכים בהזדמנות שמגיעה להם. אז החלטתי להתקשר לסירוגין – פעם לאב ופעם לאם, ולהתעלם מהנורמות שהשתרשו.

כשישבתי ליד הטלפון ותכננתי את השיחות, רציתי מאוד שמישהו יגיד לי שאני לא חייבת לפעול כך. סיפרתי לבן זוגי על הדילמה, גם הוא מורה, ולהפתעתי, הוא אמר שברור שעליי להתקשר לאימהות: הוא ביקש שאגדיר את מטרת השיחה ושאחשוב מה הכי טוב לילד. מבחינה סטטיסטית, הוא אמר, אימהות מעורבות יותר, ולכן לטובתם של התלמידים, עדיף להתקשר אליהן. מטרתך אינה לחנך את ההורים ולשנות נורמות התנהגות שהם גדלו בצילן.

זה נכון, חשבתי, אבל... איך נשנה את הנורמות האלה אם לא נפתח פתח לאותם אבות לשנות את מנהגיהם? האם שיחת טלפון עם אב יכולה לחולל שינוי אמיתי אצל ילד, משום שלפתע אביו שלא היה מעורב הופך להיות מעורב? חוץ מזה, אילו הייתי אב, נראה לי שהייתי מתרגזת שלא פונים אליי. רק אבות גרושים זוכים לקשר אישי עם המורים (כי אלה מחויבים להתקשר לשני ההורים).

בן זוגי היקר אמר לי שאב שרוצה להיות מעורב יכול ליזום זאת, להצטרף לקבוצות ווטסאפ של המסגרות החינוכיות וכן הלאה. זה נכון, אבל כאמור אולי אב שהורגל מילדותו שלו שאביו אינו מעורב, לא יחשוב כלל על האפשרות הזו עם ילדיו שלו, ואז אני באמת יכולה לפתוח לו צוהר לדבר חדש. ומצד שני – כל כך הרבה יותר נוח לי לדבר עם אימהות בסיטואציה כזו...

מה הייתן עושות? מה לדעתכן עשיתי בסוף? כהורים איך אתם מרגישים ומרגישות במצבים כאלה?

עירית

#מגדר #חינוך #הורות