חיזוקים, מחמאות, שבחים

כולנו רוצים להעצים את ילדינו, לתת להם חיזוקים חיוביים מילוליים כדי שירגישו טוב עם עצמם וימשיכו בדרך הזו. בזמן האחרון התחלתי להרהר בסוגיה הזו. על מה אני משבחת את ילדיי? על מה כדאי לשבח אותם?

אני רוצה להבחין בין שתי גישות לשבח. ישנו שבח על רכיב קבוע במכלול אישיותו של הילד (האדם) או על הישגיו וישנו שבח על המאמץ שהשקיע. במילים אחרות, כשבתי עונה על שאלה מורכבת, משתמשת באוצר מילים עשיר, מנצחת בתחרות ריצה, שרה נהדר או מתנהגת למופת, אני יכולה לתת לה חיזוקים על תבונתה, על השפה המפותחת שלה, על זריזותה, על הכישרון המוסיקלי שלה או על היותה "ילדה טובה"; אך אני יכולה לנקוט בגישה השנייה ולחזק אותה על שהקשיבה להסבר שלי ולכן הבינה, הקפידה לקרוא ספרים, התאמנה הרבה בריצה, תרגלה נגינה או השתדלה לדבר בנימוס.

מה כל זה משנה? אז זהו, שזה באמת משנה. במחקר שנחשפתי אליו לאחרונה בעקיפין (אך נכתב לפני כעשרים שנה) נמצא שילדים שקיבלו חיזוק מן הסוג הראשון ("אתה בטח ממש חכם!") על משימה שהצליחו בה נטו להימנע מלבצע שוב משימה דומה, ככל הנראה מתוך חשש להתאכזב ולאכזב. לעומת זאת ילדים שקיבלו חיזוק מן הסוג השני ("בטח התאמצת מאוד!") על אותה המשימה נטו להסכים להתמודד עם משימה נוספת.

זאת ועוד – מתוך כל הילדים שביצעו את המשימה השנייה, הביצועים הטובים ביותר נצפו אצל הילדים שקיבלו חיזוק מן הסוג השני. מדוע? כנראה משום שהם הבינו שככל שיתאמצו יותר, יש סיכוי שיצליחו בסוף, ואילו הילדים שקיבלו חיזוק מן הסוג הראשון – ברגע שהם נתקלו בקושי, הם סברו שאינם חכמים כפי שחשבו ואין טעם להתאמץ. הם חוֹוים את הדברים כדטרמיניסטיים: או שאני טוב או שאני לא. המסקנה היא ששבחים מן הסוג השני מסייעים להתמודדות עם קושי וכישלון, ואילו שבחים מן הסוג הראשון מדכאים את התעוזה לנסות ולכן מפחיתים סיכוי להישגים. אנחנו לא בטוחים שנצליח לשחזר את ההישג שלנו, אך אנחנו בטוחים שנצליח לשחזר את המאמץ שלנו.

נשמע לי הגיוני ואופטימי.

עם זאת, עולה לי שאלה באשר לכנות בשבחים. אני משבחת את ילדיי (ואת תלמידיי) מעומק הלב, בכוונה אמיתית, ולפעמים אני באמת חושבת שהילדה שלי חכמה או שהבן שלי כישרוני בציור, ואני מתרגשת מזה. האם עליי להימנע מלהגיד להם את המחמאה הכנה הזו ובמקומה לחפש מחמאה קצת מלאכותית שתעודד אותם להמשיך להתאמץ?

ועוד שאלה – מהי ההשפעה של כל אחת מהגישות על הדימוי העצמי של הילד? האם ייתכן שילד שמאמין שהוא חזק גופנית מרגיש טוב יותר לגבי עצמו מאשר ילד שמאמין שהוא ממוצע ומצליח רק בזכות מאמציו?

לא אכנס עכשיו לסוגיה אחרת, מעניינת לא פחות, על סוג השבחים שאנו מרעיפים על בנות לעומת בנים. אני בטוחה שזה נחקר וגם יכולה לנחש את הממצאים.

---

עוד דבר קטן. אני רוצה להציג לכם היום את "משחק השורשים".

אחרי שהילדים נרדמו, חיפשנו פעילות זוגית קלילה לערב. עוד פעם סדרה במחשב? הפעם החלטנו שלא.

בוחרים שלוש אותיות של שורש בעברית ומחפשים כמה שיותר פעלים ושמות שנגזרים מהן. ממליצה לבחור פעלים מגזרת השלמים ולא גזרות (כלומר, בלי אותיות האו"י). שורשים עשירים לדוגמה: עב"ר, ער"ב, של"ח, חש"ב, שמ"ש, גב"ר, בג"ר, חב"ר, חמ"ר, דב"ר, חר"ב.

דוגמה למשחק עצמו: שורש ער"ב – ערבה, התערב, עורב...

(אגב, כוסית יין יכולה לשפר את החוויה)

עירית

#הורות #שפה #חינוך #רשומותפייסבוק