מחשבות לקראת הבחירות לרשויות המקומיות
- מניפת מילים
- Oct 16, 2018
- 2 min read
לאחרונה קראתי את המאמר "הגיע הזמן לדבר לא רק על זכויות האדם, אלא גם על חובותיו" מאת סמואל מוין שפורסם זה עתה (אוקטובר 2018) בכתב העת המקוון של מכון ון ליר, הזמן הזה. מוין כותב על המגמה להקצין את השיח על זכויות האדם לכיוון של "המדינה חייבת לי, אני לא חייב דבר" במקום מצב מאוזן שבו האזרח מקבל זכויות אך יש לו גם חובה לקולקטיב. המאמר "סידר לי את המחשבה" וביטא דעות שאני מסכימה עימן.
במיוחד בימים אלה של בחירות לרשויות המקומיות אני מנסה להבין מה מקומו של הפרט בשיפור סביבתו הקרובה – היישוב שבו הוא חי, ומה מקומו גם בשיפור המצב במדינה ובעולם. האם עלינו לצפות מהרשויות שיעשו במקומנו הכול? למשל, הרשות המקומית מחויבת לאסוף אשפה מהפחים, אך האם עליי לצפות ממנה לנקות את האשפה הזרוקה ליד בית הספר ובמורד הרחוב? מדוע שאני ושאר בני הקהילה לא נאסוף פיסת אשפה מדי פעם בפעם? מדוע שלא פשוט נימנע מראש מלהשליכהּ? יש לי הרגשה שאנחנו מקבלים אצבע ורוצים את כל היד, שככל שנקבל יותר שירותים, כך נדרוש עוד, נרבה להתלונן ולא ניתן חזרה. מי שרגיש לסביבתו, מי שעושה משהו למען הקהילה בלי לצפות לתמורה, זוכה לכינוי "יפה נפש" שמזמן הפך לכינוי גנאי ולמילה נרדפת ל"פְרָיֵיר". ומתי נשכיל להבין שהמשאבים מוגבלים, ושאם נדרוש מהרשויות לפעול למען מטרה אחת, זה תמיד יבוא על חשבון מטרה אחרת?
אני מציעה שנזכור מה אנחנו רוצים שיקרה סביבנו ולא נצפה שזה פשוט יקרה: החל בהפסקת האדישות ובפעולות בסיסיות של הצבעה בבחירות ומעורבות מקוונת, דרך הגשת עזרה לזולת ומוכנות להתנדב ביום־יום בדברים הקטנים וכלה בעשייה ציבורית למען הקהילה, המדינה, העולם. כל אחד לפי יכולתו. העמדות הפוליטיות אינן משנות כאן.
אישית אני מרגישה שאני יכולה וצריכה לעשות הרבה יותר ממה שאני עושה כעת.
עוד בהקשר הבחירות לרשויות המקומיות: החידוש של האקדמיה ללשון לצורת הנקבה של המילה "ראש" (במשמעות "העומד בראש") הוא "רֹאשָׁה". המילה מוטמעת היטב בזכות התקשורת, אך יש ויכוח על הצורה המאולצת הזו. אני אוהבת אותה דווקא. אני בעצם לא ממש אוהבת את הצורה אלא את העובדה שיש חלופה, שיש אפשרות להביע מקצוע בלשון נקבה, ובמיוחד כשמדובר בתפקיד של ניהול או הנהגה. אני מאמינה ששפה יכולה ליצור שינוי ושיש לה השפעה על תת־המודע. למשל, ייתכן שהיעדר המילה "ראש" בנקבה סייעה במידת־מה בחיזוק התפיסה שהראש הוא תמיד גבר, ועם כניסתה של המילה "ראשה" כבר נראה טבעי יותר שיהיו "רֹאשַׁת עירייה" ו"רֹאשַׁת ממשלה". מזווית אחרת, האם לא היה מפריע לכם אילו היו מכנים את תואר המקצוע שלי, למשל, רק "עורך לשון" כי לא הייתה צורת נקבה למילה "עורך"? - "שלום עירית, במה את עוסקת?" - "אני עורך לשון". ברוב המקצועות יש צורת נקבה, וחשוב שתהיה צורת נקבה גם למקצועות בעלי חשיבות ציבורית.
משולחן הכתיבה שלי
לאחרונה ערכתי כמה וכמה מאמרים ועבודות אקדמיות בשלל תחומים: חינוך, תקשורת, פסיכולוגיה, היסטוריה, מגדר, תרבות ומדע המדינה. כל כך מעניין לקרוא ומעשיר, והעבודה הזו נותנת לי אתגר מיוחד ולא קל של עריכת תכנים אקדמיים – לא רק עריכת לשון (שהיא נהדרת בפני עצמה) אלא גם וידוא שהטיעונים ברורים, שרצף הטקסט הגיוני, ששאלות המחקר מוצגות כשורה ומקבלות מענה בהיר, ועוד ועוד. לפעמים זה כמו תצרף (פזל) גדול שצריך לפענח ולהרכיב, והעבודה רבה. אולי נשמע לכם מוזר, אבל זה באמת מהנה!
מרשומותיי בפייסבוק
אשמח כתמיד לקרוא את דעותיכם, רעיונותיכם ורגשותיכם כאן בתגובות או בדוא"ל – על השיח של זכויות וחובות, על מעורבות בקהילה, על המילה "ראשה".
סתיו נעים,
עירית
Commentaires