על הגייה ומוצא

לא רבים יודעים שהצליל EY אינו קיים בעברית, כלומר, אין מילים בעברית שנהגות כמו אֵיְ. "ביצה" יש להגות betsa ולא beytsa, "אינו" יש להגות eno ולא eyno, "אנשי־" יש להגות anshe ולא anshey, ואפילו "לפני" יש להגות lifne ולא lifney. רואים את זה גם כשהמילים מנוקדות, למשל "שְׁנֵיכֶם" ולא "שנֵיְכם".

ממה נובע השיבוש הזה? לדעתי משני גורמים (לא חקרתי לעומק, לכן קחו בעירבון מוגבל):

1. מהכתיב: יש יו"ד אז נראה טבעי להגות אותה ולא להשאירה נחה (ואולם בחיריק אנחנו רגילים להשאירה נחה – "שִׁיר" ולא "שִׁיְר").

2. מיידיש. למה זה השתרש בשפה זו? אולי בגלל הסעיף הראשון ואולי בגלל דמיון ללשונות אירופה שבהן הצליל EY חי וקיים.

לפעמים ההגייה הנהוגה כיום היא נכונה, למשל "חֵיל האוויר" ולא "חֵיְל האוויר", "בֵּית הספר" ולא "בֵּיְת הספר".

עד כאן החלק הלשוני. עכשיו לניתוח ביקורתי קצת יותר:

יוצאי עדות המזרח נהגו (ולעיתים עדיין נוהגים) להגות נכון צֵירה שאחריו יו"ד – E ולא EY. אבל מה קורה כשמישהו מדבר איתכן ואומר למשל betsa (ביצה)? אוטומטית נחשוב (בטעות) שזו צורה לא תקנית, שזו שפת רחוב, שהאדם הזה אינו משכיל. אבל הוא דווקא מדבר הכי נכון!

אם כן למה אנחנו חושבות ששפתו פחות טובה? לדעתי זהו קרב במלחמת התרבויות: האליטה האשכנזית מול יוצאי עדות המזרח. הגייתם של בני האליטה, האשכנזים, התקבלה כנכונה, ואילו הגייתם של בני עדות המזרח, שכידוע לא השתייכו לאליטה, נחשבה נחותה. הדבר נותן את אותותיו גם כיום. כן, אפילו השפה היא כלי לשימור מעמדות בחברה.

יש לכם שאלות או תגובות על הגיית EY או על ההשערה הסוציולוגית שלי? כתבו בתגובות בבקשה.

---

משולחן הכתיבה שלי

לאחרונה יצא לאור ספר שערכתי בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה: "אפליה תעסוקתית בישראל: התמודדות מבדלת" מאת רון חרמון, חגי פורת, יובל פלדמן, תמר קריכלי-כץ.

להורדה חינם: https://www.idi.org.il/books/24641

---

מרשומותיי בפייסבוק

בכל חידה עליכן לפענח מילה, כך שהזכר הוא מילה מסוימת, והנקבה היא מילה זהה אך עם סיומת נקבה (בד"כ האות ה"א, אבל לפעמים קצת התחכמתי). למשל: הוא – חסר, היא – ארוזיה. הפתרון: בלי ובליה. כללי הכתיב חסר הניקוד אינם חלים כאן – הכול לפי צורכי החידה.

אתן מוזמנות לכתוב את הפתרון בתגובות.

שרים וצוחקים: שרים יחד שיר, למשל לכבוד חג מסוים, בשלל הטיות. למשל "נר לי נר לי" בגוף שני: "נר לך נר לך... בחנוכה נרך תדליק" ואז בגוף שלישי: "נר להם נר להם... בחנוכה נרם ידליקו". נשמע טיפשי, אבל אהוב מאוד על ילדים ומצחיק גם את המבוגרים.

גננות וגננים, מורות ומורים וגם הורים – שימו לב! – פעלים בעבר בבניין הפעיל כמעט תמיד מתחילים בחיריק (הִכתיב, הִזכירו, הִדאיגה). המקרים החריגים:

א. כאשר אות השורש הראשונה היא גרונית, כלומר א', ה', ח', ע', ואז הפועל מתחיל בסגול (הֶאביס, הֶחשיב, הֶעביד); ב. בגזרת פ"י (האות הראשונה של השורש היא ו' או י'), למשל השורש יל"ד בהפעיל עבר: הוליד. ג. בגזרת ע"ו (האות השנייה של השורש היא ו' או י'), למשל השורש עו"פ בהפעיל עבר: הֵעיף. ד. בגזרת הכפולים (האותיות השנייה והשלישית של השורש הן זהות), למשל השורש סב"ב בהפעיל עבר: הֵסֵב. פעלים בבניין הפעיל עבר בגזרת פ"נ ופי"צ (האות הראשונה של השורש היא נ' או האות הראשונה היא י' והשנייה צ') כמו הִגיע (שורש נג"ע), הִכיר (שורש נכ"ר), הִציע (שורש יצ"ע) – כל אלה פועלים על פי הכלל: הם מתחילים בחיריק – הִ.

---

מוזמנים כתמיד להגיב כאן למטה או בדוא"ל.

שלכן,

עירית

#רשומותפייסבוק #עריכתלשון #טבע #חגים #שפה #עדתיות