עוד רגע הבן שלי ייכנס לכיתה א'. אני נמנעת בכוונה מהצירוף "עולה לכיתה א'", כי אחרי גן החובה הנפלא שלו, לא נראה לי שיש לאן לעלות. אני מפחדת ואף חרדה, ואני חשה כך גם מתוך ניסיון העבר שלי כמורה בבית ספר יסודי וגם מתוך השמועות על מצב בית הספר שבני מיועד ללמוד בו. אז במקום להסתפק בקיטורים, ניסיתי לחשוב על רעיונות למשהו שהורים יכולים לעשות כדי לשפר את המצב בבית הספר של ילדיהם. במקום להתנגח בבית הספר מול הרשות המקומית והמנהל או המנהלת, אולי כדאי שההורים יצאו מנקודת פתיחה של "בעד" ולא של "נגד"?
כידוע, בגלל חוקי קביעוּת כמעט בלתי אפשרי לפטר מורים מלבד במקרים קיצוניים. למורה שנמצאת שנתיים או שלוש בבית ספר יש זכות להישאר שם עד פרישתה. זה מעצבן ולעיתים מקומם, אבל זה המצב. מה שנשאר הוא לתמוך במורים ולעזור להנהלה להביא את בית הספר למקום טוב יותר – לבוא ממקום חיובי. הוריי מספרים שכך עשו עם אחת ממורותיי: ועד ההורים הכיתתי החליט לעזור לה ולא להתלונן כל הזמן. כיום קל להיסחף לתלונות המוניות בווטסאפ וקשה לשחות נגד הזרם ולעצור אותו. מדובר בכדור שלג שתופח באופן לא פרופורציונלי ככל שהוא מוזן ביותר האשמות. גם קשה לא להיות מושפע מהתלונות, ולמורה אין דרך להגיב כי היא אינה חברה בקבוצה וכי מדובר במורה אחת מול שישים הורים.
חשבתי על כמה רעיונות לשיפור המצב, לסיוע מצד ההורים לקדם את בית הספר ולשינוי הגישה:
לדבר עם הנהגת ההורים ולדחוף בקבוצות הווטסאפ של ההורים את הגישה הבונה במקום הגישה ההורסת ולהדגיש שזה מה שיעזור לילדים שלנו ושהתלהמות רק תפגע בהם. למצוא קבוצה של הורים שרוצים להיות במקום הזה ושיעזרו להניע זאת.
להדגיש להורים שבכל טרוניה שלהם על בית הספר ועל המורים, עליהם לדבר על כך ביניהם "בדלתיים סגורות" ובלי שהילד ידע שהם כל כך מודאגים. אם הילד שומע את הוריו מאוכזבים מבית הספר, תתעורר בו סלידה כלפיו והוא יזלזל בסמכות המורות, וזה מביא רק לדברים שליליים בכיתה.
להתבונן בקשיים המתעוררים בבית הספר ובאופן ספציפי בכיתה – אלימות? חוסר בפעילות חברתית? פערים לימודיים גדולים שמקשים על המורה ללמד בהוראה מותאמת לכל ילד (וזה גורר בעיות התנהגות, כי יש ילדים שקשה להם מדי ויש ילדים שמשתעממים)? משהו אחר? לנתח ולחדד את הקושי כדי לעזור לבית הספר להתמודד עימו.
לזכור שחלק גדול מהבעיות נובע מהמערכת ולא מהמורים עצמם: כוח אדם מצומצם מול תלמידים רבים, שיטות הוראה מיושנות, ציוד לא טוב, תוכנית לימודים שאינה מתאימה לכל תלמיד, כיתות צפופות וכו'.
לשבח את המנהלת, המורה, המאבטחת, צוות הניקיון, אב הבית והמזכירה בכל הזדמנות שהם בולטים לטובה. לא לחזק את התנהגותם ופועלם רק בפניהם, אלא גם בפני ההנהלה ואפילו בפני הרשות המקומית. המטרה היא לשמר אנשים כאלה ולשמר פעולות ומעשים ראויים. למשל, אחרי תקופה ארוכה שהתלמידים לא העזו ללכת לשירותים בגלל הטינופת ששררה בהם, לפתע באה מנקה חדשה ואכפתית והשירותים "נוצצים" – חובה לחזק זאת ולדאוג שהיא תישאר.
למצוא פתרונות וליזום פעולות שיעזרו לבית הספר להתמודד עם הבעיות שהועלו, בשיתוף פעולה עם בית הספר. למשל: א. בניית מערך מתנדבים להוראה פרטנית של תלמידים מתקשים או תלמידים מצטיינים. בשיעורים מסוימים שיוגדרו מראש, שיעורים שבהם קשה למורה מסוים להשתלט על הכיתה, יבואו מתנדבים וישבו פרטנית עם תלמיד בודד או עם קבוצת תלמידים. כך המורה תוכל ללמד קבוצה גדולה של תלמידים אך לא את כולם, והתלמידים המתקשים או המתקדמים מהר יוכלו ליהנות מיחס אישי ומהסבר שמתאים להם. ב. הקמת מערך מתנדבים שיסייע בהתמודדות עם תלמידים עם קשיים רגשיים: המתנדבים ייתנו חונכות אישית פעם או פעמיים בשבוע בכל תחום שיתאים. ג. הקמת מערך מתנדבים שיסייע בהפסקות (אם יש קושי דווקא בזמן הזה): יאתר את התלמידים המתקשים בהתמודדות עם הזמן החופשי הזה וילווה אותם, או יפעיל קבוצה של תלמידים במשחקי קופסה, משחקי חברה, ריקוד וכד'. ד. מיזם של הורים (או סבים) לטיפוח פני בית הספר: צביעת קירות, הצבת ספסלים וגדרות, טיפוח מסדרונות וחצר, וכו'.
יוזמות כאלה יכולות להיות נהדרות לילדי בית הספר אבל גם לקהילה כולה, כולל אזרחים ותיקים שיירתמו למשימה.
אשמח שתשתפו אותנו בהצעות יצירתיות לתמיכה שהורים וחברי הקהילה יכולים לתת לבית הספר. אולי גם איישם אותן כאן אצלנו לקראת שנת הלימודים הבאה.
משולחן הכתיבה שלי: החדווה שבעריכת טקסט
כשאני פוגשת טקסט חדש לעריכה אני מתמלאת בחדווה מהולה בסקרנות ומרץ. אני נהנית מהמידע החדש ולאחר מכן מעבודת הליטוש של טקסט שברור שמישהו חשב ועבד עליו המון ושהוא יקר לו מאוד. אני משתדלת לשמור על הקול הייחודי של המחבר ועל הרוח שלו, אף על פי שלעיתים אני עורכת שינויים רבים: מוסיפה משפטים מבהירים, מסדרת קצת את רצף הפסקאות, מנסחת מחדש משפטים פחות ברורים וכמובן מתקנת שגיאות דקדוקיות ותחביריות. בדרך כלל אני מתאהבת בטקסט בעקבות עבודת הפיצוח הזו, שאפשר לדמות אותה לעבודה עדינה עם מַלְקֵט (פינצטה). כשאני מתחילה בעריכה, קשה לי להפסיק, ואילולא הייתי חייבת לעצור, הייתי ממשיכה לילות שלמים.
מרשומותיי בפייסבוק
אני לא חושבת שצריך להעשיר את שפתו של הילד הרך בצורה מסודרת ומובנית, כמו שאני לא חושבת שצריך לדחוק בילד קטן ללמוד מספרים וקריאה (אם יש לילד עיכוב התפתחותי – זה כבר מורכב יותר, ודעתי מעט שונה). אבל אפשר להעשיר את השפה ובמיוחד את אוצר המילים בשיטת ה"כדרך אגב": יושבים במכונית בנסיעה ארוכה ומשתעממים? מחכים בתור לרופא? יושבים יחד בארוחת הערב ואין על מה לדבר? מטיילים בחיק הטבע?
אפשר לשחק משחק שפה פשוט – "אל"ף בי"ת של...": להגיד שמות של בעלי חיים/צמחים/כלי תחבורה/כלי עבודה/איברי הגוף וכו' וכו' לפי התור (או בסדר אלפביתי אם הילדים כבר קוראים). למשל: אם בוחרים אל"ף בי"ת בבעלי חיים כל המשתתפים לפי התור אומרים בעל חיים באות אל"ף, אח"כ באות בי"ת וכן הלאה.
אנא הציעו בתגובות רעיונות לשעשועי שפה אחרים לילדים וספרו איך חוויתם את השעשוע שהוצע כאן.
מוזמנות כתמיד להגיב כאן למטה או בדוא"ל.
שלכן,
עירית