לפני שבוע נסענו לאי השלום בנהריים, סמוך לקיבוץ אשדות יעקב, כדי לציין עשרים וחמש שנות שלום עם שכנתנו ירדן. היה זה הטקס היחיד בארץ לציון הסכם השלום. התרגשתי. רובנו גרים הרחק מהאזור הזה, הרחק מהגבול, ושוכחים להעריך את ההישג. אולי בני ובנות הדורות שלא היו עדים למלחמות עם ירדן רואים את השקט בגזרה הזו כְּמובן מאליו. אבל בואו נתעורר: יש לנו שלום עם מדינה שכנה! אני חושבת שזה מעבר לפוליטיקה, וחבל שבטקס לא נכחו נציגי ממשלה.
לפני כמה חודשים צוינו ארבעים שנות שלום עם מצרים. בעצם לא ממש צוינו, כי גם אירוע זה חלף בקול דממה דקה. לא שמעתי על כל טקס שהתקיים לרגל ההסכם. האם מישהו זוכר כמה נוראיות היו המלחמות עם מצרים וכמה טוב שהשקט נשמר?
לא די בחתימה על הסכמים. צריך לטפח את השלום לאורך השנים, לנצל את יתרונותיו מבחינה כלכלית, מדינית וחברתית ולשוב ולהזכיר לכולם, גם לתלמידי בית הספר, שהסכמי השלום הללו נראו בלתי אפשריים ודמיוניים לפני שנחתמו. אפשר לעשות זאת למשל בעזרת האתר המומלץ מחנכים לשלום – מאגר משאבים למחנכים בישראל. מוזמנים להפיץ לאנשי חינוך ובכלל.
נוח בשלום
אינני צריכה להתאמץ כדי ללקט את הזיכרונות ממנו, כי הם מלווים אותי כל השנים לפרטי פרטים. מוזר איך מישהו יכול להיכנס לתוך הראש והלב והחלומות בלי להרפות. לאחר שהקשר דעך, הצלחתי בעזרת חלקיקי אמירות, צירופי מקרים וכושר המצאה לפסל בדמיוני את חייו. החמצתי את התקופה שנסק בין תאוריות ורעיונות, את התקופה שהצליח לחולל שינוי במו ידיו הייחודיות. אני מניחה שלא עליתי במחשבותיו בשנים שחלפו, וגם בשנים שהכרנו ונפגשנו לא הייתי חשובה בחייו. אבל כמו שחברתי ניחמה, "את כנראה חשובה לאנשים שכרגע את לא חושבת עליהם". הוא סקרן וסחרר אותי. וחוץ מהתרגשות, לפעמים היה גם צחוק.
אלו ימים של סתיו יפהפה – ציפורים מצייצות, עלי שלכת, ניחוח של גשם ועננים בין שמי תכלת. אלה היו ימיו האחרונים.
משולחן הכתיבה שלי
בתקופה האחרונה אני שוקדת על עריכת ספר עב כרס, אבל בין לבין עורכת מאמרים מעניינים במגוון תחומים: החלוצות בארץ בתחילת המאה העשרים, ילדי פליטים באירופה ושלל סוגיות הקשורות לקיבוצים בישראל. כל יום אני לומדת משהו חדש, וזה כיף גדול.
מרשומותיי בפייסבוק
השורש של תשרי הוא שר"י, ומשמעותו בכמה שפות שמיות – "התחלה". למשל, תַּשְׁרִיתֻ הוא שם החודש השביעי בלוח השנה הבבלי. במאה ה־18 לפני הספירה, בתקופת חמורבי, השתנה המנהג, וראש השנה חל בחודש ניסן, אך השם "תשרי" על גרסאותיו נשמר. (תודה לאתר האקדמיה ללשון העברית)
אחרי שהילדים נרדמו, חיפשנו פעילות זוגית קלילה לערב. עוד פעם סדרה במחשב? הפעם החלטנו שלא. היו לנו כמה רעיונות, משום מה בתחום השפה, ואספר עליהם כאן מדי פעם, כדי שגם אתם תיהנו. ספרו בתגובות איך היה! (אגב, כוסית יין יכולה לשפר את החוויה).
"שבץ נא" – המשחק המוכר שמפעיל את הראש למניפולציות של אותיות ומילים. ממליצה לנסות להתחכם כמה שיותר – לנסות להוסיף מינימום אותיות שייתנו מקסימום ניקוד.
היום אאתגר אתכם (לשונית) קצת יותר בעקבות שאלה של אבא שלי. למה אומרים "חַלְבָן, סרבן, כלבן, צרכן" בלי דגש באות השלישית? הרי בפה"פ יש פתח = תנועה קטנה = הברה סגורה לא מוטעמת = שווא נח בעה"פ. והרי אחרי שווא נח אותיות בג"ד כפ"ת מקבלות דגש קל. לאחר בירור מצאתי תשובה באתר האקדמיה ללשון: יש התמהים כיצד ייתכן שבמשקל פַּעְלָן אין דגש קל באות בגדכפ"ת הבאה לאחר שווא נח. ראשית, כאמור, ניקוד זה הוא המסור לנו מן המקורות. ושנית יש לדעת כי הכלל של דגש קל אחרי שווא נח אינו כלל גורף. עוד דוגמאות למקרים שבהם הכלל הזה אינו מתקיים הן משקל פַּעְלוּת, כגון מַלְכוּת סַמְכוּת ועַצְבוּת, וכן מילים כגון קִרְבָה, שִׁכְבָה ושַׁרְבִיט.
מוזמנים כתמיד להגיב כאן למטה או בדוא"ל.
שלכם,
עירית